איזון אינו חיים ללא קושי, לחץ או שינוי.
איזון הוא היכולת לנוע בתוך החיים מבלי לאבד את עצמנו בדרך.
אנחנו חיים בתוך מערכות יחסים, משפחה, עבודה וחברה. אנחנו לומדים להתאים את עצמנו, להתחשב, להקשיב ולהיות חלק. אבל הסתגלות בריאה אינה דורשת מאיתנו לוותר על מי שאנחנו.
יש הבדל בין גמישות לבין ויתור עצמי, בין אמפתיה לבין נשיאת האחר על הכתפיים שלנו, ובין נתינה לבין חיים שבהם כבר לא נשאר מקום לצרכים שלנו.
בעיניי, איזון מתחיל ביכולת להקשיב גם פנימה וגם החוצה – לזהות מה הגוף מאותת, להבין מה אנחנו מרגישים וצריכים, ובו בזמן לראות את האדם שמולנו.
כמו בתנועה ובספורט, גם בחיים אין יציבות מוחלטת. אנחנו כל הזמן מתאימים, משנים קצב, עוצרים, מתחילים מחדש ולומדים להגיב למציאות משתנה.
המטרה אינה להתאים את עצמנו לכל דבר – אלא לפתח מספיק גמישות כדי להשתנות כשצריך, מספיק יציבות כדי לא לאבד את עצמנו, ומספיק אמפתיה כדי להישאר מחוברים לאחרים.
אולי זהו האיזון האמיתי: לדעת להיות חלק מהעולם, מבלי להתרחק מעצמנו.
